שי היה מקצוען ומוביל, אך מעולם לא ביקש לעצמו קרדיט. העשייה הייתה עבורו העיקר, לא ההכרה שבה.
כך למשל, כאשר המפקדים שיבחו את הצוות על פתרון מוצלח של בעיה מורכבת, כולם ידעו שלשי היה חלק מרכזי בכך. שי, מצדו, רק חייך ואמר בפשטות:
"יאללה, אפשר עכשיו להפסיק לברבר וללכת לאכול?"
במשפט אחד הוא סיכם את דרכו: עשייה רצינית, צניעות טבעית, והומור שמחזיר את הדברים למקומם.
