שמישהו יבקש עזרה, אלא ידע לזהות מתי נדרש חיזוק קטן, מילה טובה או נוכחות שקטה.
כך למשל, במהלך מחנה אימוני טניס שולחן במכון וינגייט, אחד השחקנים התקשה מנטלית בתחילת השהות. שי הבחין בכך מיד, הזמין אותו לסיבוב היכרות במתחם, ובשיחה פשוטה ובלתי אמצעית הצליח להפיג את תחושת הזרות ולחבר אותו לקבוצה.
בדוגמה אחרת, במהלך פעילות צבאית, אחד החיילים בצוות נראה לחוץ וחסר ביטחון. שי ניגש אליו בעדינות ואמר בחיוך:
"אל תדאג, אם ניתקע, תמיד נוכל להגיד ששי אמר לנו לנסות את זה."
הבדיחה הקטנה הקלה עליו, אך חשוב מכך – היא הבהירה לו שהוא לא לבד ושיש מי שעומד לצדו.