שי ידע להיות נוכח כשצריך, בלי להבליט את עצמו ובלי לעשות מזה עניין. הוא הבין שאכפתיות אמיתית מתבטאת דווקא במחוות הקטנות, השקטות. כך למשל, במהלך פעילות מורכבת שנמשכה שעות ארוכות, אחד החיילים בצוות נראה מותש. בלי להעיר ובלי ליצור תחושת חולשה, שי פשוט ניגש אליו, הביא לו קליק וקולה ואמר בחיוך: "אתה לא תיפול לי באמצע, נכון?"
שניהם חייכו, והחייל המשיך בעבודה בתחושת חיזוק, כשהוא יודע שמישהו רואה אותו ודואג לו.