הנסיעה לדיסלדורף, כששי הוביל גם מחוץ לשולחן
אבל שי לא עשה מזה עניין.
לא האשים.
לא נלחץ.
הוא הסתכל, הבין איפה אנחנו, קלט את הכיוון, ועזר לנו להגיע למקום הנכון.
בשלב הזה כבר התחלתי להבין שזה לא מקרי. זו היתה הדרך שלו להתמודד עם מצבים לא ברורים: קודם להבין, אחר כך לפעול, ובדרך גם להרגיע את מי שסביבו.