הנסיעה לדיסלדורף, כששי הוביל גם מחוץ לשולחן
הוא הסתכל על השילוט, קלט את הכיוון, ובאיזשהו שלב פשוט אמר לי משהו בסגנון:
“אבא, זה לא לשם. אנחנו צריכים לשם.”
ואז, ברגע קטן שאני לא שוכח, כמעט שכחתי את המזוודות. בתוך כל ההתארגנות, הראש כבר היה בצעד הבא, ושי היה זה ששם לב.
“אבא, המזוודות.”
זה משפט קצר, כמעט טכני, אבל מבחינתי הוא אומר עליו המון.