הנסיעה לדיסלדורף, כששי הוביל גם מחוץ לשולחן
לא ילד שנלחץ.
לא ילד שמחכה שמבוגר יגיד לו מה לעשות.
אלא שי.
שקט, חד, שם לב, מבין מהר, ופשוט עושה את מה שצריך.
כבר בשדה התעופה בפרנקפורט היה אפשר לראות את זה. שדה התעופה היה גדול ומבלבל. היינו צריכים להתמצא, לעבור ממקום למקום, לשמור על הילדים, על הציוד, על המזוודות, על הזמנים. בתוך כל זה, שי היה זה שהכי טוב הבין לאן הולכים.