הנסיעה לדיסלדורף, כששי הוביל גם מחוץ לשולחן
והיה גם רגע מצחיק, אנושי מאוד, שאני לא רוצה להשאיר בחוץ.
כמו בכל נסיעה עם ילדים ונערים, היו גם רגעים פחות “חינוכיים” במובן הרשמי של המילה. באחד הרגעים שי קלט איזו קללה או ביטוי בגרמנית. אני לא בטוח שזה היה בדיוק מה שהיינו רוצים להכניס למילון הערכים הרשמי, אבל זה היה שי: סקרן, קולט מהר, עם חיוך קטן בזווית הפה, מבין את התרבות גם דרך הדברים הקטנים והלא תמיד חגיגיים שלה.