הנסיעה לדיסלדורף, כששי הוביל גם מחוץ לשולחן
האולם, הקהל, הרמה הגבוהה, הקרבה לשחקנים הגדולים, האווירה המקצועית - הכל היה מרגש. אפשר היה לראות את זה עליו. את הברק בעיניים. את ההתרגשות של ילד שנמצא פתאום קרוב לעולם שהוא מעריץ.
אני זוכר את התחושה הזאת. לא צריך היה להסביר לו למה זה מיוחד. הוא הבין לבד.
אולי הוא אמר משהו כמו:
“אבא, זה מטורף.”