עלי לואיזה בשביל אמא – סיפור על שי והמורה לחקלאות יוסי

בשנותיו בבית הספר היסודי "בארי", אחד השיעורים האהובים על שי היה שיעור חקלאות עם יוסי המורה. זה לא היה רק בגלל העבודה באדמה או הריח המשכר של העלים הירוקים, אלא גם בזכות החיבור האנושי, הפשוט והעמוק שנרקם שם.

אחרי כל שיעור, שי היה חוזר הביתה עם תשורה קטנה לאמא – עלי לואיזה ריחניים, צרור נענע, עגבנייה שקטף בעצמו, או ירק אחר שגידלו יחד בכיתה. המתנות הפשוטות האלה שיקפו את אופיו – ילד שרואה, מרגיש, וחושב על האחר, גם ברגעים הקטנים.

שנים חלפו, ושי כבר לא ילד. אבל יוסי לא שכח. כשנודע לו על נפילתו של שי, הגיע מיד לנחם בשבעה. ובטקס יום הזיכרון האחרון בבית הספר "בארי", עמד יוסי בפני התלמידים וההורים, והגיש לאורלי – אמו של שי – עציץ לואיזה, בדיוק כמו אז. מחווה שקטה אך עוצמתית, שהחזירה ברגע אחד את הריח, הזיכרון, והאהבה של הילד שהביא הביתה תשומת לב לאמא.