שבועיים של צמיחה, פריחה ואהבה לאורו של שי

שבועיים.

שבועיים אינטנסיביים במיוחד.
שבוע של ט"ו בשבט, חג הנטיעות והצמיחה, ואחריו השבוע של וולנטיין, שבוע של אהבה.

וכמה סמלי שהשבועיים האלה נפגשו אצלנו.

זה התחיל כמעט בט"ו בשבט עצמו, בטקס מצטיינים בתיכון נעמת, עם קבלת תעודות המחצית.

בתוך רגעים של גאווה והישגים, נטענו בגינת התיכון עץ לזכרו של שי. עץ תות צעיר באדמה, אבל גדול במשמעות. צמיחה מתוך כאב. המשכיות. תזכורת יומיומית לכך שמצוינות וערכים הולכים יחד, ושגם דבר קטן שנשתל באהבה יכול לגדול ולהעניק פרי. וגם מוטל'ה שפיגלר, מגדולי הכדורגלנים הישראלים אי-פעם (בעיניי הגדול מכולם), כיבד אותנו ואת שי בנוכחותו.

מול תלמידים ותלמידות, אורלי דיברה בשם שי. בשם האהבה אליו. בשם הגעגוע העמוק. היא דיברה על הערכים שלו, על הדרך, על הבחירה לראות את האחר. המילים שלה לא היו רק זיכרון. הן היו בקשה. הן היו שליחות.