המשחק שאי אפשר לשכוח‬

מאז אותו ערב, לא יצא לי הרבה לארח עוד משחקים בבית הזה. שי נפל במלחמה, והבית לא אותו דבר בלעדיו. הוא הפך להיות שקט מדי, ריק.‬

הבית הזה שקט מאז. שקט מדי. אבל הזיכרון של אותו ערב לא עוזב אותי. זה לא רק המשחק. זה מה שהוא סימל. את שי. את הצחוק שלו. את היכולת שלו להפוך רגעים פשוטים לגדולים, וגדולים לפשוטים.‬

שי שלי, תודה על כל רגע קסום. תמיד תישאר בליבי, בכל גמר, בכל משחק, ובכל רגע של געגוע.

הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל