אזכרה שנתיים לנפילתו של שי

אחד הדברים שנגעו בנו במיוחד היה המגוון האנושי שנכח בטקס. בני משפחה, חברים, אנשי חינוך, אנשי ספורט, אנשים ממעגלים שונים בחייו של שי, וגם אנשים שפגשו את המשפחה רק מאז נפילתו, אך עם הזמן הפכו לחלק מן הדרך. היה בכך משהו עמוק ומרגש מאוד. לא רק מי שהכיר את שי אישית נושא אותו בלב, אלא גם מי שפגש את האור, הערכים והאהבה שנשארו אחריו.

לצד מי שהגיעו, היו גם מי שביטאו את השתתפותם בדרכים אחרות, דרך גלגלי פרחים, אביזרים, מחוות ומחשבה אמיתית. לכל אלה היתה משמעות גדולה עבורנו. כל מחווה כזאת אמרה בדרכה: שי לא נשכח.

ובתוך כל זה, היה גם חיבור מרגש במיוחד למכבי נתניה. זו לא היתה רק נוכחות של צבע או סמל, אלא מחווה עם נשמה. מקום מיוחד שמור למוטל'ה שפיגלר, שבעיניי הוא גדול הכדורגלנים של ישראל, והיחיד שכבש שער במונדיאל במדי נבחרת ישראל, שנסע יום קודם לכן למתחם האימונים של מכבי נתניה כדי לאסוף את פריטי המועדון, והביא אותם מוקדם בבוקר האזכרה. יש מעשים שלא נמדדים רק לפי מה שרואים מבחוץ, אלא לפי הלב שמונח בהם. זו היתה מחווה מרגשת, רגישה ונדיבה, ואנחנו מודים עליה מאוד.

גם הדברים שנישאו במהלך הטקס נתנו מילים למה שכמעט אי אפשר להכיל. במכתבה של אורלי עלו הגעגוע שאיננו לומד את הזמן, הסירוב הפנימי לקבל את החסר, והאופן שבו שי ממשיך להישאר נוכח באור שלו, בצחוק שלו, בעיניים שידעו לראות אנשים וביכולת הנדירה שלו להעניק ביטחון, אהבה וטוב. בשיר "לא הספקת" עלתה בעוצמה הכאב על כל מה שנגדע מוקדם מדי, אך גם ההכרה ששי הספיק להיות מצפן לאנשים ולהדליק אור שלא יכבה. במכתבו של ירון הורגשה היטב ההשפעה העמוקה של שי כחבר, כאדם שידע לראות אחרים באמת, להקשיב, לייעץ מכל הלב ולהשאיר חותם חי בלבם של מי שזכו להכיר אותו. וגם בהספד המצולם של שיר, שהוקרן בטקס, היה רגע מרגש במיוחד שהוסיף למעמד כולו שכבה עמוקה של אהבה, געגוע ונוכחות משפחתית חזקה מאוד.