ערב גמרים 2025 – גם לאורו של שי מיכאלי
ערב חמישי חמים בלוד: שלושה גמרים שנשאו עמם לא רק את גאוות הספורט, אלא גם זיכרון עמוק של נופלי מלחמת "חרבות ברזל".
כל הגמרים התקיימו במקביל על שלושה שולחנות באולם המפואר של הפועל לוד בטניס שולחן ובארגון המופתי של מאמן הפועל לוד איציק אברמוביץ.
בגמר גביע המדינה לגברים (https://www.tttm.co.il/m/447123/) ניצבו הפועל עירוני נוף הגליל M1 ומכבי דימונה M1, כשכל סבב התאפיין בקצב מהיר, אדרנלין גבוה ותשוקה בלתי מתפשרת לניצחון.
בסופה של ההתמודדות זכתה בגביע נוף הגליל, בכיכובם של אלוף ישראל הטרי עמית גורן ורון דוידוביץ הותיק שלא סר חינו.
בגביע המדינה לנשים (https://www.tttm.co.il/m/447108/) ראינו את מכבי דימונה F1, בכיכובה של אלינור דוידוב אלופת ישראל, מול הפועל לוד F1 במשחק מלא מהירות, טכניקה מדויקת והתמודדות עקשנית לצד השולחן.
הגמר השלישי, גביע האיגוד (https://www.tttm.co.il/m/447154/), הביא אל הבמה את טנ"ש חיפה M1 מול בית"ר ראשון לציון M7. שחקני בית"ר, לבושים עם חולצות ההוקרה, הוכיחו את רוחם ומשחקם המלהיב לאורו של שי. אף המאמן של בית"ר, יניב שרון, דאג להופיע עם אותה חולצה, כאות למחויבות ולגאווה. גם כאן, החולצות לזכר שי היו נוכחות, מזכירות לכולנו שמה שקרה מחוץ למגרש חייב להישאר בלב.
בסיום הערב עלה השחקן–מאמן של טנ"ש חיפה, אריק שפירא, לקבל את הגביע. אל המעמד צירף הקדשה מרגשת לכל נופלי הענף במלחמת "חרבות ברזל". במהלך התחרות החליף אריק מספר חולצות, כולל חולצה לזכרו של בן זוסמן, וסימל את הקשר העמוק בין התחרויות של היום לבין זיכרון הנופלים.
לאחר הטקס התכנסו שחקנים מ-3 קבוצות שונות, לבושים בחולצה לאורו של שי מיכאלי, לצילומים משותפים.
תודה מיוחדת מגיעה גם לשי רותברת ממכבי דימונה על הצילומים מהערב הנפלא.
הערב הזה הוכיח שהצלחות על השולחן יכולות ללכת יד ביד עם זיכרון של אלה שאיבדנו. תודה לאיציק אברמוביץ' על הארגון, לכל השחקניות והשחקנים, ולכל מי שהפכו את האולם למקום חמים ואנושי. נתראה בשנה הבאה, הלוואי שבאותו אולם, עם אותה התרגשות ולאורם של שי מיכאלי וכל נופלי מלחמת "חרבות ברזל".
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
ערב של השראה, זיכרון והעצמה – לאורו של שי עם בוגרי שכבת ט' של בני עקיבא ראשון לציון
ערב מרגש שנערך במרכז הצעירים 'התדר' בראשון לציון, התכנסו בוגרי שכבת ט' של בני עקיבא ראשון לציון לפעילות משמעותית במסגרת מיזם "לאורו של שי", המוקדש לזכרו של סמל שי מיכאלי ז"ל, לוחם ביחידה מסווגת שנפל במלחמת חרבות ברזל.
הפעילות כללה שלושה חלקים מרכזיים:
🔹 שולחן ההנצחה והמפגש עם אורלי, אמו של שי – החניכים ניגשו יחד לשולחן ההנצחה, שם קיבלו הדרכה מרתקת מאורלי, אשר שיתפה בסיפורים אישיים ומרגשים על שי ועל המוצגים שעל השולחן. החניכים הקשיבו בדממה ובריכוז עמוק במשך חצי שעה, מרותקים לכל מילה ולדמותו מעוררת ההשראה של שי.
🔹 הרצאת העצמה והכנה להנהגה – בוגר תנועת בני עקיבא העביר הרצאה מעוררת מחשבה, בה שיתף את סיפורו האישי והכין את החניכים לתפקידי ההנהגה אליהם הם צפויים להיכנס בשנה הקרובה. הוא חיבר בין הערכים של שי לבין האחריות שמצופה ממנהיגים צעירים בחברה הישראלית.
🔹 פעילות יצירה קבוצתית – לסיום הערב, הכינו החניכים שלטי עץ עם משפטים וערכים בהשראת "לאורו של שי". כל שלט הפך לביטוי אישי לחיבור שהרגישו לערכים שהועברו לאורך הערב.
ערב אחד, שלושה חלקים, השפעה אחת עמוקה.
תודה למרכז התדר על שיתוף הפעולה, לצוות ההדרכה של בני עקיבא על הרוח הטובה, ולכל המשתתפים על הנכונות להקשיב, להרגיש ולפעול – לאורו של שי.
"פחות לדבר, יותר להגות, לחוות ולהיות – לאורו של שי."
ביום שני 26.5.25, לאחר התחרות, הענקנו לשחקני נבחרת בית הספר, בשם בית הספר ובנוכחות משפחתו של שי, תעודת השתתפות מיוחדת – "תעודת הוקרה לאורו של שי". לא רק על התוצאה, אלא על הדרך, על הסקרנות, ההתמדה, והנכונות ללמוד ולכבד. בדיוק כמו ששיחק שי.
דף זה נכתב בשם בית הספר היסודי 'בארי' בראשון לציון
כתבות נוספות שפורסמו באתר זה ובאתרים אחרים בהקשר של שי מיכאלי והשחמט:
- ראש עירית ראשון לציון באליפות בתי הספר היסודיים בשחמט 2025
- אליפות ישראל לנוער בשחמט 2025 לאורו של שי מיכאלי
- מהלך מנצח: בית הספר ידלין זכה באליפות השחמט העירונית לכיתות א׳-ג׳
- פוסט בפייסבוק של מועדון השחמט ראשון לציון
תלמידי בארי חוזרים לשחק על אותו הלוח
שי מיכאלי ז"ל, גיבור ישראל, לוחם שנפל במלחמה, היה תלמיד בבית הספר שלנו, בית הספר היסודי 'בארי' בראשון לציון. ילד שנון, חד-מחשבה, תחרותי בצורה הוגנת ובעל ביטחון עצמי – ובעיקר ילד שאהב לחשוב ולעשות. כבר בכיתות הנמוכות הוא התחבר במיוחד למשחק השחמט. זה לא היה רק משחק עבורו – זו הייתה דרך להסתכל על העולם: לחשוב קדימה, לתכנן, ללמוד מהפסדים, להבין שגם כשלפעמים נדמה שאין מהלך – תמיד אפשר למצוא דרך יצירתית, מחוץ לקופסה. בנוסף לשחמט שי היה שחקן טניס-שולחן מצטיין ואף התאמן באומנויות לחימה במשך שנים.
שי ייצג את בית הספר שלנו באליפות העירונית בשחמט לבתי הספר היסודיים בראשון לציון. הוא שיחק בלוח הראשון, המקום של השחקן הכי חזק בנבחרת. הוא שיחק בביטחון, ברצינות, אבל תמיד עם חיוך שובב שאי אפשר לשכוח – כששאלו אותו איזו תמונה הוא הכי אוהב, הוא הצביע על זו שבה רואים את החיוך. הוא כיבד כל יריב, עודד את החברים שלו, ותמיד היה הראשון לגשת ולעזור כשמישהו התבלבל או התאכזב מהפסד. המורים סיפרו שהוא ראה מה שאחרים לא ראו – לא רק על הלוח, אלא גם בלב של החברים שלו. הוא היה תחרותי, אבל שיחק תמיד בהוגנות ובכבוד. גם כשהיה קשה – הוא לא ויתר.
שי אהב למצוא פתרונות חכמים, לחשוב אחרת, ולהפוך כל משחק לאתגר מלא יצירתיות והומור. הוא ידע להצחיק, לעודד, ולהאיר את הסביבה – גם בעזרת חיוך קטן וגם כששם לב שחבר צריך עזרה וניגש אליו בלי שיתבקש.
ביום שישי 23.5.25, חזרנו לאותה אליפות בדיוק – אבל הפעם עם נבחרת חדשה. תלמידי כיתה א' בבית הספר בארי, שלומדים שחמט כבר מהשנה הראשונה, יצגו אותנו בגאווה. חלקם שיחקו בפעם הראשונה בתחרות, וההתרגשות הייתה גדולה. הם התאמנו, למדו, ניסו, ולפעמים גם ניצחו – אבל הכי חשוב, הם שיחקו לאורו של שי, כשבאולם היה גם שולחן הנצחה לאורו.
ביום שני 26.5.25, לאחר התחרות, הענקנו לשחקני נבחרת בית הספר, בשם בית הספר ובנוכחות משפחתו של שי, תעודת השתתפות מיוחדת – "תעודת הוקרה לאורו של שי". לא רק על התוצאה, אלא על הדרך, על הסקרנות, ההתמדה, והנכונות ללמוד ולכבד. בדיוק כמו ששיחק שי.
דף זה נכתב בשם בית הספר היסודי 'בארי' בראשון לציון
כתבות נוספות שפורסמו באתר זה ובאתרים אחרים בהקשר של שי מיכאלי והשחמט:
- ראש עירית ראשון לציון באליפות בתי הספר היסודיים בשחמט 2025
- אליפות ישראל לנוער בשחמט 2025 לאורו של שי מיכאלי
- מהלך מנצח: בית הספר ידלין זכה באליפות השחמט העירונית לכיתות א׳-ג׳
- פוסט בפייסבוק של מועדון השחמט ראשון לציון
לאורו של שי – נוכחות מרגשת באליפות ישראל ה־70
אליפות ישראל ה־70 בטניס שולחן, שהתקיימה בשנת 2025 בארנה בירושלים, הוקדשה לזכרו של בן זוסמן ז"ל, והייתה מלאה ברגעים של תחרות, השראה – וזיכרון חי שפועם בלב העשייה.
לאורך שלושת ימי האליפות, שחקנים רבים – צעירים ובוגרים – לבשו חולצות "לאורו של שי" כאות הזדהות עם דרכו וערכיו של שי מיכאלי ז"ל, שחקן טניס שולחן ולוחם שנפל במלחמה. הבחירה ללבוש את החולצה לא הייתה סמלית בלבד – אלא ביטוי עמוק להמשכיות דרכו בתוך עולם הספורט הישראלי.
בטקס הסיום, רגע שיא מרגש במיוחד נרשם כאשר אלינור דוידוב, אלופת ישראל לנשים ולנערות, עלתה לבמה לקבל את הגביע כשהיא לבושה בחולצת ההנצחה – בגאווה ובהתרגשות. מחזה עוצמתי שמחבר בין מצוינות לבין משמעות עמוקה.
רגע שיא נוסף נרשם על הפודיום, כששחקנים לבושי חולצות "לאורו של שי" עמדו זה לצד זה עם שחקנים לבושי חולצות "לאורו של בן זוסמן". מחווה נדירה ומרגשת לאחדות, ערכים, וזיכרון משותף בתוך קהילת טניס השולחן.
בלובי האולם הוצב שולחן הנצחה לזכרם של דמויות מרכזיות בענף – ובתוכם גם שי. תמונתו לצד קוד QR לאתר "לאורו של שי" הזמינה את הקהל להכיר את דמותו מקרוב, ולהתחבר לערכים של דרך ארץ, ענווה, נחישות ואהבת הזולת.
שי אולי לא היה חלק מהכותרת – אבל הוא היה נוכח. בלבבות, בחולצות, ובין נקודה לנקודה.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
שנה לנפילתו של שי – אזכרה, מרתון וטיול
שנה בלי שי.
רצינו לציין את השנה הזו בדרך הכי מכבדת שאפשר – כזו שתואמת את הרוח של שי: צנועה, אמיתית, נוגעת. כזו שגם תאפשר למי שלא נוהגים להגיע לבתי עלמין, או שלא הכירו את שי או את משפחתו, לקחת חלק ולהיות שותפים לזיכרון.
וכך נרקם סוף שבוע שלם של זיכרון, השראה ואהבה:
אזכרה צבאית מרגשת, מרתון שבו רצו חיילים לאורו של שי, וטיול פתוח שבו פסענו יחד – לאורו.
האזכרה
ביום שישי, 4.4.25, התקיימה האזכרה לציון שנה לנפילתו של שי, בבית העלמין הצבאי בראשון לציון.
זו הייתה אזכרה צבאית רשמית שאורגנה על ידי חיל התקשוב ובפרט על ידי גדוד 5114 – הגדוד שבו שירת שי כלוחם.
השתתפו בה חברים, מפקדים, חיילים ובני משפחה. שמענו קטעים משי, מילות פרידה, שירים ודברים שכולנו נשאנו בלב.
היה מכבד, מדויק, כואב – וגם מלא אור. בדיוק כמו שי.
מרתון ירושלים
באותו בוקר, במקביל, השתתפו חיילי ההכשרה הקרבית של גדוד 5114 במרתון ירושלים ורצו לאורו של שי.
הם נשאו דגלים, לבשו חולצות עם הכיתוב "לאורו של שי", ואי אפשר היה לפספס את הנחישות, ההערכה והחיבור.
הם רצו איתו ודרכו – בגאווה שקטה ובלב מלא.
טיול לשמורת נחל שורק
ובשבת בבוקר יצאנו לטיול לאורו של שי בשמורת נחל שורק – מסלול פתוח, ירוק וזורם, כמו שי.
הצטרפו אלינו חבריו הקרובים, חברים של המשפחה וגם חברים של החברים – מעגלים מתרחבים של אהבה.
צעדנו יחד, דיברנו, שתקנו, נזכרנו וצחקנו. שי היה שם – בנוף, בשיחות, באנשים.
כך ציינו את השנה.
לא רק בטקס, אלא בתנועה. לא רק בזיכרון – אלא בחיים.
לאורו של שי.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
"אמא, רק שתדעי – היום הצלתי חיים"
לא הרבה לפני ששי נפל בפעילות מבצעית מסווגת, הוא אמר לי משהו שלא אשכח כל חיי.
בשיחה קצרה, באותו הטון השקט והמדוד שלו, הוא אמר:
"אמא, רק שתדעי — היום הצלתי חיים."
הוא לא הסביר. לא פירש.
זה לא היה הסגנון שלו.
שי היה מאנשי הדממה — מדבר מעט, עושה הרבה.
העדיף שאבין לבד, אם אפשר, ולא אשאל אם לא מוכרח.
רק לאחר נפילתו, התבהר לנו שמדובר היה במבצע "יד זהב" —
מבצע מורכב וחשאי בעומק שטח האויב, שנערך ב־12 בפברואר 2024,
ובו חולצו החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר ממחנה הפליטים רפיח.
שניהם שבו בחיים — בלי שנפגע ולו לוחם אחד מכוחותינו.
זה היה מסוג המבצעים שמתאים בדיוק לשי: מקצוען, חד, איכפתי,
פועל בדיוק כשצריך — ובשקט.
מאז, המשפט הזה לא עוזב אותי:
"אמא, רק שתדעי — היום הצלתי חיים."
משפט קטן, אבל עולם ומלואו.
לא רק סיפור על מה שהיה —
אלא צוואה.
כזו שממשיכה לפעום בתוכנו,
לאורו של שי.
הפוסט נכתב על-ידי אורלי מיכאלי, אמא של סמל שי מיכאלי ז"ל
נדודי שינה ודני אבדיה
כשאני לא מצליח לישון מרוב געגועים לשי, אני מוצא את עצמי בורח מהמחשבות ורואה משחק NBA של דני אבדיה. בימים האחרונים זה קרה יותר מפעם אחת שהתעוררתי באמצע הלילה ולא הצלחתי להירדם שוב.
הגעגועים לשי רק מתגברים ואני לא מצליח ממש לחזור ולישון. ואז אני מזפזפ בטלויזיה ומגיע לראות את דני אבדיה, הנציג שלנו ב-NBA והנוכחות שלו על המגרש ועל מסך הטלויזיה שלי עוזרת לי להיות מוסח, ובמודע, לעולם אחר.
תודה דני על הרגעים המעטים של הנאה צרופה.
