אירוע סיום שנה 2024/5 טנ"ש חיפה מתקדמים – לאורו של שי
בערב נעים באווירה ביתית ובאולם ביתי (תרתי משמע!), ציינה קבוצת המתקדמים של אגודת טנ"ש (טניס-שולחן) חיפה את סיום עונת 2024/5, בנוכחות הורי השחקנים, מיד עם תחילת חופשת הקיץ ואימוני הקיץ.
האירוע נערך בהובלת יו"ר האגודה ומאמן הקבוצה אריק שפירא, מאמן הקבוצה ואלוף ישראל לבוגרים 2025 עמית גורן ומאמן הקבוצה ליאור אורצקי.
בתחילת הערב סיפרתי על בני שי מיכאלי ז"ל גיבור ישראל שנפל במלחמת חרבות ברזל ועל החיבור שלו לטניס-שולחן ועל ערכיו הרבים.
בסיום דבריי, הענקנו 3 תעודות שי לאור הצטיינות ערכית לשחקנים שנבחרו על ידי מאמני הקבוצה:
– אלמוג אדיב
– איתי רפאלי
– סופי אפללו
לאחר מכן ברך את השחקנים והשחקניות עמית גורן, ולסיום ברך אריק שפירא שגם סיפר לכולם את תוכנית הפעילות במהלך חופשת הקיץ.
תודה לקבוצה הנפלאה טנ"ש שולחן על הבמה והכבוד שנתנו לשי ועל ההזדמנות שנתנו לי לספר עליו ולאורו.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
טופס הצטרפות למסע – מתן חסות לאירוע השנתי
הדרך העיקרית בה ניתן להצטרף למסע לאורו של שי הינו באמצעות תרומה כספית, כשהיעד הקרוב הינו עזרה במימון אירוע הטניס שולחן השנתי (לינק לאירוע של השנה שעברה) שיתקיים בחול המועד סוכות, יום ראשון 12.10.25 באולם הספורט אבני החושן שבמערב ראשון לציון (אולם הממוקם בשכונת נוה ים).
אם מדובר בתרומה אישית ללא צורך בטופס 46, אפשר לשלם בקבוצת הפייבוקס (בטלפון בלבד).
אם מדובר בתרומה שמטרתה מתן חסות של ארגון לאירוע הספורט וקבלת טופס 46 או תרומה אישית דרך המחשב, ובכל סכום, הדרך המהירה הינה למלא את הטופס הבא ובמקביל להעביר את התרומה דרך הטופס הכללי של 'קרן ראשון לציון', כשחשוב למלא בשדה 'תרומה בשביל: (donation for)' את הטקסט 'לאורו של שי מיכאלי' בכדי שהתרומה תגיע ליעד הנכון.
בנוסף, בסיום תהליך התרומה, יופיע מסך אישור ובו 'ORDER NUMBER' וסכום התרומה כ'TOTAL'. את שני הערכים הללו יש לספק בטופס פה למטה בכדי שנוכל לוודא שהתרומה הועברה כראוי.
לתרומות מחוץ לישראל יש להיכנס לדף הזה.
דף זה נכתב בשם משפחת מיכאלי וקרן ראשון לציון
עלי לואיזה בשביל אמא – סיפור על שי והמורה לחקלאות יוסי
בשנותיו בבית הספר היסודי "בארי", אחד השיעורים האהובים על שי היה שיעור חקלאות עם יוסי המורה. זה לא היה רק בגלל העבודה באדמה או הריח המשכר של העלים הירוקים, אלא גם בזכות החיבור האנושי, הפשוט והעמוק שנרקם שם.
אחרי כל שיעור, שי היה חוזר הביתה עם תשורה קטנה לאמא – עלי לואיזה ריחניים, צרור נענע, עגבנייה שקטף בעצמו, או ירק אחר שגידלו יחד בכיתה. המתנות הפשוטות האלה שיקפו את אופיו – ילד שרואה, מרגיש, וחושב על האחר, גם ברגעים הקטנים.
שנים חלפו, ושי כבר לא ילד. אבל יוסי לא שכח. כשנודע לו על נפילתו של שי, הגיע מיד לנחם בשבעה. ובטקס יום הזיכרון האחרון בבית הספר "בארי", עמד יוסי בפני התלמידים וההורים, והגיש לאורלי – אמו של שי – עציץ לואיזה, בדיוק כמו אז. מחווה שקטה אך עוצמתית, שהחזירה ברגע אחד את הריח, הזיכרון, והאהבה של הילד שהביא הביתה תשומת לב לאמא.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל.
המבורגר מיכאלי'ס בGarden83: עוד מחווה מרגשת לאורו של שי.
מסעדת Garden83, הממוקמת ברחוב רוטשילד 83 בראשון לציון, הלב הפועם של העיר, מיתגה את עצמה מחדש (השם הקודם: beer garden) עם שינוי פנים ועם תפריט חדש ומרשים, כשאת מנת הדגל החדשה שלהם בחרו להקדיש לסמל שי מיכאלי ולאורו.
המנה נקראת מיכאלי'ס ומדובר בלחמנית המבורגר עם קציצת בורגר 200 גרם, בשר בקר מפורק ומעליהם גם ביצת עין ובצל קריספי עם רוטב IPA,
וזאת בלי שידעו אפילו שקלעו ממש לטעמים של שי, כולל ביצת עין ששי היה מבקש ממני להכין לו עוד מגיל צעיר.
בורגר מיכאלי'ס מוגש בכל זמן, ניתן לקחת אותו בטייקאווי וגם להזמין אותו בwolt.
אנחנו מזמינים אותכם גם לצלם ולהצטלם עם המנה ולהעלות את התמונות בלינק גוגל תמונות.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
ערב גמרים 2025 – גם לאורו של שי מיכאלי
ערב חמישי חמים בלוד: שלושה גמרים שנשאו עמם לא רק את גאוות הספורט, אלא גם זיכרון עמוק של נופלי מלחמת "חרבות ברזל".
כל הגמרים התקיימו במקביל על שלושה שולחנות באולם המפואר של הפועל לוד בטניס שולחן ובארגון המופתי של מאמן הפועל לוד איציק אברמוביץ.
בגמר גביע המדינה לגברים (https://www.tttm.co.il/m/447123/) ניצבו הפועל עירוני נוף הגליל M1 ומכבי דימונה M1, כשכל סבב התאפיין בקצב מהיר, אדרנלין גבוה ותשוקה בלתי מתפשרת לניצחון.
בסופה של ההתמודדות זכתה בגביע נוף הגליל, בכיכובם של אלוף ישראל הטרי עמית גורן ורון דוידוביץ הותיק שלא סר חינו.
בגביע המדינה לנשים (https://www.tttm.co.il/m/447108/) ראינו את מכבי דימונה F1, בכיכובה של אלינור דוידוב אלופת ישראל, מול הפועל לוד F1 במשחק מלא מהירות, טכניקה מדויקת והתמודדות עקשנית לצד השולחן.
הגמר השלישי, גביע האיגוד (https://www.tttm.co.il/m/447154/), הביא אל הבמה את טנ"ש חיפה M1 מול בית"ר ראשון לציון M7. שחקני בית"ר, לבושים עם חולצות ההוקרה, הוכיחו את רוחם ומשחקם המלהיב לאורו של שי. אף המאמן של בית"ר, יניב שרון, דאג להופיע עם אותה חולצה, כאות למחויבות ולגאווה. גם כאן, החולצות לזכר שי היו נוכחות, מזכירות לכולנו שמה שקרה מחוץ למגרש חייב להישאר בלב.
בסיום הערב עלה השחקן–מאמן של טנ"ש חיפה, אריק שפירא, לקבל את הגביע. אל המעמד צירף הקדשה מרגשת לכל נופלי הענף במלחמת "חרבות ברזל". במהלך התחרות החליף אריק מספר חולצות, כולל חולצה לזכרו של בן זוסמן, וסימל את הקשר העמוק בין התחרויות של היום לבין זיכרון הנופלים.
לאחר הטקס התכנסו שחקנים מ-3 קבוצות שונות, לבושים בחולצה לאורו של שי מיכאלי, לצילומים משותפים.
תודה מיוחדת מגיעה גם לשי רותברת ממכבי דימונה על הצילומים מהערב הנפלא.
הערב הזה הוכיח שהצלחות על השולחן יכולות ללכת יד ביד עם זיכרון של אלה שאיבדנו. תודה לאיציק אברמוביץ' על הארגון, לכל השחקניות והשחקנים, ולכל מי שהפכו את האולם למקום חמים ואנושי. נתראה בשנה הבאה, הלוואי שבאותו אולם, עם אותה התרגשות ולאורם של שי מיכאלי וכל נופלי מלחמת "חרבות ברזל".
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
החוויה שלי עם שי – הסיפור של שקד המדריך
היי לכולם,
אשמח לספר לכם על החוויה שלי משי, אותו ילד מתוק עם העיניים הכחולות הבוהקות אותו פגשתי כשהיה רק בן 9 לשבועות בודדים והותיר עליי חותם עד היום.
לפני גיוסי לצבא התנדבתי לשנת השירות בתנועת הנוער בית"ר, משימתי הייתה לפתוח ולהפיח חיים בסניף של התנועה שהיה ברחוב השחר בראשון לציון. גיוס חניכים חדשים הייתה משימה לא פשוטה במיוחד לאור שבט הצופים הקרוב שהיווה מתחרה קשה מאוד על תשומת ליבם של הילדים.
לאחר אחד הגיוסים בבית הספר, שחשבתי שהיה מוצלח, חיכיתי בכניסה לסניף להמוני ילדים שיגיעו לפעילות הראשונה שלהם. חיכיתי וחיכיתי אך אף אחד לא הגיע. לפתע ראיתי ילד קטן, עם תיק גב שהיה בגודל שלו מתקרב. הסתכל לי דוך בתוך העייים והציג את עצמו. כבר אז הופתעתי מהביטחון העצמי שהפגין בפניי ובפני זרים בכללי. שי היה החניך היחיד שהגיע מאותו סבב גיוסים. לאחר שחיכיתי עוד כמה דקות הבנתי כי לא יגיעו חניכים נוספים אך החלטתי לא לוותר עליו ועשיתי לו פעילות. רק לו.
מפה לשם משבוע לשבוע הופיע רק שי לפעילות. אורלי אימו יצרה איתי קשר ושאלה או אוכל להגיע לקחת אותו כדי שיחצה את הכביש בבטחה. כמובן שהשבתי בחיוב. כל שבוע חיכה לי שי מתחת לביתו עם חיוך מקסים, חמוש בסיפורים על החוויות שלו מבית הספר וטניס השולחן. כבר אז התרשמתי מהאחריות שהפגין. כל יום רביעי בשעה 16 חיכה לי למטה.
מתקופה זו זכורות לי כמה חוויות מאוד משמעותיות עם שי. הראשונה הייתה שבאחת מהפעמים הוא שאל אותי לשלומי. והתעניין בי ובחיי. ניסה ממש להבין מה אני עושה ואיך נראה היום יום שלי. על אף שהיה נמוך ממני ב50 ס"מ וצעיר ב10 שנים, דיבר איתי בגובה העיניים בבגרות שהייתה מפליאה.
חוויה נוספת הייתה סביב טניס השולחן, הספורט אותו כל כך אהב והצטיין בו. כבר מההתחלה היה ניכר שלשי יש חולשה לספורט. בפעם הראשונה שנכנס אל חדר הפעילויות בסניף וראה את שולחן הפינג פונג מקופל, התרגש וביקש שנשחק. כמובן שנעניתי בחיוב והיה זה משהו שעשינו בשגרה. מפעם לפעם ניסיתי להפיך קצת ערך חינוכי במשחקים אלה וניסיתי לבחון את הגבולות שלו. הבחנתי ששי היה ילד תחרותי, עם רצון פנימי עז להצטיין בכל מה שעשה, ומעת לעת ניסיתי להעלות את הרמה ולראות איך הוא מגיב להפסדים ואף לרמאויות קטנות שהשתמשתי בהם מידי פעם. רציתי להעביר לו את הערך שישמור על ההוגנות, אפילו אם מישהו אחר מרמה וכך עשה. לא התפתה למלכודות ששמתי לו ושמר על ה"סנטר הפנימי שלו". הופתעתי והתרשמתי גם מהאופטימיות שהפגין. גם כאשר היה מפסיד, ניכר שהיה מאוכזב מעצמו אבל לאחר זמן קצת היה מפטיר "לא נורא פעם הבאה" ומבקש עוד משחק ועוד משחק. לעולם לא נסוג ולא המציא תירוצים.
לאחר שנת השירות דרכנו נפרדו. אני טסתי להדריך מחנה קיץ בארה"ב ולאחר מכן התגייסתי לצבא אך לאורך כל השנים זכרונו של שי ליווה אותי. הילד המתוק, מלא הביטחון העצמי עם העיניים הכחולות שאי אפשר פשוט לשכוח.
ביום הזיכרון האחרון, הגעתי לפקוד את הקבר של דוד שלי בבית העלמין הצבאי בראשון לציון, שנהרג בתאונת דרכים ב1995 בעת שהיה קצין מבצעים באוגדת עזה. המנחה של הטקס הקריא "אני מזמין אל הבמה את אורלי מיכאלי, אימו של שי מיכאלי להניח זר", ובאותו הרגע הכל חזר אליי. "האם יכול להיות שזה אותו שי? שי מיכאלי? אני הרי בראשל"צ והוא בדיוק צריך להיות בגיל שבו הוא בצבא עכשיו". נכנסתי לאתר "יזכור", וראיתי את תמונתו של שי. לאחר מבט בעיניו הכחולות, כבר לא היה ספק.
מקווה שסיפור זה מעברו של שי כילד יסייע לשפוך אור ולהאדיר את דמותו כמבוגר וכחייל מצטיין.
אני מחבק את כל משפחת מיכאלי ומחזק אתכם על כך שעל אף החוויה הקצרה שלי עם שי, כשהיה רק ילד, אני סמוך ובטוח שגידלתם מבוגר לתפארת מדינת ישראל.
הפוסט נכתב על-ידי שקד שכטר, המדריך של סמל שי מיכאלי ז"ל בתנועת בית"ר (התמונות של שקד מאותה התקופה).
ערב של השראה, זיכרון והעצמה – לאורו של שי עם בוגרי שכבת ט' של בני עקיבא ראשון לציון
ערב מרגש שנערך במרכז הצעירים 'התדר' בראשון לציון, התכנסו בוגרי שכבת ט' של בני עקיבא ראשון לציון לפעילות משמעותית במסגרת מיזם "לאורו של שי", המוקדש לזכרו של סמל שי מיכאלי ז"ל, לוחם ביחידה מסווגת שנפל במלחמת חרבות ברזל.
הפעילות כללה שלושה חלקים מרכזיים:
🔹 שולחן ההנצחה והמפגש עם אורלי, אמו של שי – החניכים ניגשו יחד לשולחן ההנצחה, שם קיבלו הדרכה מרתקת מאורלי, אשר שיתפה בסיפורים אישיים ומרגשים על שי ועל המוצגים שעל השולחן. החניכים הקשיבו בדממה ובריכוז עמוק במשך חצי שעה, מרותקים לכל מילה ולדמותו מעוררת ההשראה של שי.
🔹 הרצאת העצמה והכנה להנהגה – בוגר תנועת בני עקיבא העביר הרצאה מעוררת מחשבה, בה שיתף את סיפורו האישי והכין את החניכים לתפקידי ההנהגה אליהם הם צפויים להיכנס בשנה הקרובה. הוא חיבר בין הערכים של שי לבין האחריות שמצופה ממנהיגים צעירים בחברה הישראלית.
🔹 פעילות יצירה קבוצתית – לסיום הערב, הכינו החניכים שלטי עץ עם משפטים וערכים בהשראת "לאורו של שי". כל שלט הפך לביטוי אישי לחיבור שהרגישו לערכים שהועברו לאורך הערב.
ערב אחד, שלושה חלקים, השפעה אחת עמוקה.
תודה למרכז התדר על שיתוף הפעולה, לצוות ההדרכה של בני עקיבא על הרוח הטובה, ולכל המשתתפים על הנכונות להקשיב, להרגיש ולפעול – לאורו של שי.
"פחות לדבר, יותר להגות, לחוות ולהיות – לאורו של שי."
ביום שני 26.5.25, לאחר התחרות, הענקנו לשחקני נבחרת בית הספר, בשם בית הספר ובנוכחות משפחתו של שי, תעודת השתתפות מיוחדת – "תעודת הוקרה לאורו של שי". לא רק על התוצאה, אלא על הדרך, על הסקרנות, ההתמדה, והנכונות ללמוד ולכבד. בדיוק כמו ששיחק שי.
דף זה נכתב בשם בית הספר היסודי 'בארי' בראשון לציון
כתבות נוספות שפורסמו באתר זה ובאתרים אחרים בהקשר של שי מיכאלי והשחמט:
- ראש עירית ראשון לציון באליפות בתי הספר היסודיים בשחמט 2025
- אליפות ישראל לנוער בשחמט 2025 לאורו של שי מיכאלי
- מהלך מנצח: בית הספר ידלין זכה באליפות השחמט העירונית לכיתות א׳-ג׳
- פוסט בפייסבוק של מועדון השחמט ראשון לציון
תלמידי בארי חוזרים לשחק על אותו הלוח
שי מיכאלי ז"ל, גיבור ישראל, לוחם שנפל במלחמה, היה תלמיד בבית הספר שלנו, בית הספר היסודי 'בארי' בראשון לציון. ילד שנון, חד-מחשבה, תחרותי בצורה הוגנת ובעל ביטחון עצמי – ובעיקר ילד שאהב לחשוב ולעשות. כבר בכיתות הנמוכות הוא התחבר במיוחד למשחק השחמט. זה לא היה רק משחק עבורו – זו הייתה דרך להסתכל על העולם: לחשוב קדימה, לתכנן, ללמוד מהפסדים, להבין שגם כשלפעמים נדמה שאין מהלך – תמיד אפשר למצוא דרך יצירתית, מחוץ לקופסה. בנוסף לשחמט שי היה שחקן טניס-שולחן מצטיין ואף התאמן באומנויות לחימה במשך שנים.
שי ייצג את בית הספר שלנו באליפות העירונית בשחמט לבתי הספר היסודיים בראשון לציון. הוא שיחק בלוח הראשון, המקום של השחקן הכי חזק בנבחרת. הוא שיחק בביטחון, ברצינות, אבל תמיד עם חיוך שובב שאי אפשר לשכוח – כששאלו אותו איזו תמונה הוא הכי אוהב, הוא הצביע על זו שבה רואים את החיוך. הוא כיבד כל יריב, עודד את החברים שלו, ותמיד היה הראשון לגשת ולעזור כשמישהו התבלבל או התאכזב מהפסד. המורים סיפרו שהוא ראה מה שאחרים לא ראו – לא רק על הלוח, אלא גם בלב של החברים שלו. הוא היה תחרותי, אבל שיחק תמיד בהוגנות ובכבוד. גם כשהיה קשה – הוא לא ויתר.
שי אהב למצוא פתרונות חכמים, לחשוב אחרת, ולהפוך כל משחק לאתגר מלא יצירתיות והומור. הוא ידע להצחיק, לעודד, ולהאיר את הסביבה – גם בעזרת חיוך קטן וגם כששם לב שחבר צריך עזרה וניגש אליו בלי שיתבקש.
ביום שישי 23.5.25, חזרנו לאותה אליפות בדיוק – אבל הפעם עם נבחרת חדשה. תלמידי כיתה א' בבית הספר בארי, שלומדים שחמט כבר מהשנה הראשונה, יצגו אותנו בגאווה. חלקם שיחקו בפעם הראשונה בתחרות, וההתרגשות הייתה גדולה. הם התאמנו, למדו, ניסו, ולפעמים גם ניצחו – אבל הכי חשוב, הם שיחקו לאורו של שי, כשבאולם היה גם שולחן הנצחה לאורו.
ביום שני 26.5.25, לאחר התחרות, הענקנו לשחקני נבחרת בית הספר, בשם בית הספר ובנוכחות משפחתו של שי, תעודת השתתפות מיוחדת – "תעודת הוקרה לאורו של שי". לא רק על התוצאה, אלא על הדרך, על הסקרנות, ההתמדה, והנכונות ללמוד ולכבד. בדיוק כמו ששיחק שי.
דף זה נכתב בשם בית הספר היסודי 'בארי' בראשון לציון
כתבות נוספות שפורסמו באתר זה ובאתרים אחרים בהקשר של שי מיכאלי והשחמט:
- ראש עירית ראשון לציון באליפות בתי הספר היסודיים בשחמט 2025
- אליפות ישראל לנוער בשחמט 2025 לאורו של שי מיכאלי
- מהלך מנצח: בית הספר ידלין זכה באליפות השחמט העירונית לכיתות א׳-ג׳
- פוסט בפייסבוק של מועדון השחמט ראשון לציון
לאורו של שי – נוכחות מרגשת באליפות ישראל ה־70
אליפות ישראל ה־70 בטניס שולחן, שהתקיימה בשנת 2025 בארנה בירושלים, הוקדשה לזכרו של בן זוסמן ז"ל, והייתה מלאה ברגעים של תחרות, השראה – וזיכרון חי שפועם בלב העשייה.
לאורך שלושת ימי האליפות, שחקנים רבים – צעירים ובוגרים – לבשו חולצות "לאורו של שי" כאות הזדהות עם דרכו וערכיו של שי מיכאלי ז"ל, שחקן טניס שולחן ולוחם שנפל במלחמה. הבחירה ללבוש את החולצה לא הייתה סמלית בלבד – אלא ביטוי עמוק להמשכיות דרכו בתוך עולם הספורט הישראלי.
בטקס הסיום, רגע שיא מרגש במיוחד נרשם כאשר אלינור דוידוב, אלופת ישראל לנשים ולנערות, עלתה לבמה לקבל את הגביע כשהיא לבושה בחולצת ההנצחה – בגאווה ובהתרגשות. מחזה עוצמתי שמחבר בין מצוינות לבין משמעות עמוקה.
רגע שיא נוסף נרשם על הפודיום, כששחקנים לבושי חולצות "לאורו של שי" עמדו זה לצד זה עם שחקנים לבושי חולצות "לאורו של בן זוסמן". מחווה נדירה ומרגשת לאחדות, ערכים, וזיכרון משותף בתוך קהילת טניס השולחן.
בלובי האולם הוצב שולחן הנצחה לזכרם של דמויות מרכזיות בענף – ובתוכם גם שי. תמונתו לצד קוד QR לאתר "לאורו של שי" הזמינה את הקהל להכיר את דמותו מקרוב, ולהתחבר לערכים של דרך ארץ, ענווה, נחישות ואהבת הזולת.
שי אולי לא היה חלק מהכותרת – אבל הוא היה נוכח. בלבבות, בחולצות, ובין נקודה לנקודה.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
אליפות ישראל לנוער בשחמט 2025 לאורו של שי מיכאלי
רגע לפני ליל הסדר ה'תשפ"ה 2025, התקיימה, באולם בית הספר ויצו נחלת יהודה בראשון לציון, אליפות ישראל בשחמט לנוער 2025.
בסיום תחרות מאורגנת ברמה גבוהה ביותר (מארגן התחרות הראשי אלון כהן, בסיוע צוות רחב לצידו), התקיים טקס הענקת הפרסים לזוכים.
לפני הענקת הפרסים, סיפרתי לקהל ולמשתתפים הרבים על שי:
נאום יורם מיכאלי באליפות ישראל לנוער בשחמט 2025 לאורו של שי מיכאלי
בנוסף, משפחת מיכאלי העניקה לכל הזוכים במקום הראשון בכל קטגוריה תעודת הוקרה לאורו של שי.
תודה מיוחדת מגיעה לאיגוד השחמט הישראלי ולעדי להב, יו"ר מועדון השחמט ראשון לציון, שהזמינו את המשפחה ועזרו לנו להנציח, להנכיח ולהגיע לחג האור לאורו של שי.
