שנה לנפילתו של שי – אזכרה, מרתון וטיול
שנה בלי שי.
רצינו לציין את השנה הזו בדרך הכי מכבדת שאפשר – כזו שתואמת את הרוח של שי: צנועה, אמיתית, נוגעת. כזו שגם תאפשר למי שלא נוהגים להגיע לבתי עלמין, או שלא הכירו את שי או את משפחתו, לקחת חלק ולהיות שותפים לזיכרון.
וכך נרקם סוף שבוע שלם של זיכרון, השראה ואהבה:
אזכרה צבאית מרגשת, מרתון שבו רצו חיילים לאורו של שי, וטיול פתוח שבו פסענו יחד – לאורו.
האזכרה
ביום שישי, 4.4.25, התקיימה האזכרה לציון שנה לנפילתו של שי, בבית העלמין הצבאי בראשון לציון.
זו הייתה אזכרה צבאית רשמית שאורגנה על ידי חיל התקשוב ובפרט על ידי גדוד 5114 – הגדוד שבו שירת שי כלוחם.
השתתפו בה חברים, מפקדים, חיילים ובני משפחה. שמענו קטעים משי, מילות פרידה, שירים ודברים שכולנו נשאנו בלב.
היה מכבד, מדויק, כואב – וגם מלא אור. בדיוק כמו שי.
מרתון ירושלים
באותו בוקר, במקביל, השתתפו חיילי ההכשרה הקרבית של גדוד 5114 במרתון ירושלים ורצו לאורו של שי.
הם נשאו דגלים, לבשו חולצות עם הכיתוב "לאורו של שי", ואי אפשר היה לפספס את הנחישות, ההערכה והחיבור.
הם רצו איתו ודרכו – בגאווה שקטה ובלב מלא.
טיול לשמורת נחל שורק
ובשבת בבוקר יצאנו לטיול לאורו של שי בשמורת נחל שורק – מסלול פתוח, ירוק וזורם, כמו שי.
הצטרפו אלינו חבריו הקרובים, חברים של המשפחה וגם חברים של החברים – מעגלים מתרחבים של אהבה.
צעדנו יחד, דיברנו, שתקנו, נזכרנו וצחקנו. שי היה שם – בנוף, בשיחות, באנשים.
כך ציינו את השנה.
לא רק בטקס, אלא בתנועה. לא רק בזיכרון – אלא בחיים.
לאורו של שי.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
מסע הורים שכולים לקפריסין פברואר 2025 – חמישה ימים של חיזוק, חיבור וזיכרון
המסע התראפי לקפריסין היה חוויה יוצאת דופן של חיזוק, זיכרון ושיתוף.
חמישה ימים שבהם יצאנו יחד, הורים שכולים, למסע שבו מצאנו רגעים של נחמה הדדית, הכרות עמוקה וחיזוק הכוחות להמשיך הלאה, למרות הכאב שלא עוזב אותנו.
יום ראשון – המפגש הראשון וההגעה למלון
המסע התחיל כבר בנתב"ג, כאשר נפגשנו לראשונה כקבוצה. הייתה זו הזדמנות ראשונה להכיר אחד את השני, להתחיל לשתף ולמצוא שותפים לדרך. לאחר הנחיתה בקפריסין, יצאנו לנסיעה ארוכה אל המלון המפואר, הממוקם באזור כפרי רגוע על שפת הים התיכון. כשהגענו, נפתח בפנינו נוף עוצר נשימה, והמקום שידר רוגע ושלווה – תחושה חשובה כל כך למסע שכזה.
לאחר ארוחת ערב במסעדת המלון המפוארת, נפגשנו למפגש הכרות ראשון מרגש ומכיל.
יום שני – יום טיול
היום השני נפתח בטיול בוקר מוקדם למי שרצה, שהציע רגעי שקט והתבוננות בנוף המרהיב, כולל העץ הנפול שעדיין פורח. בצהריים, יצאנו לטיול בפאפוס היפהפייה וסביבתה. ההליכה בנופים השקטים והאוויר הפתוח אפשרו לנו לנשום עמוק, לעצור לרגע ולחוות רוגע ושלווה. בהמשך היום היה לנו זמן לעצמנו, לאכול, להשתמש במתקני המלון למי שרצה ולנוח.
במהלך הטיול לא שכחנו להנציח את אורו של שי בכל הזדמנות.
יום שלישי – טיול בוקר, טיול צהריים וכתיבת אותיות בספר תורה
היום נפתח בטיול בוקר נוסף, שבו השתתפו חלק מהמשתתפים, ביניהם אורלי. בצהריים חזרנו שנינו למסלול הבוקר לבד, ונהנינו מהדרך, מהנוף השקט ובעיקר מהביחד רק שנינו.
בערב הזה, יותר מבכל המסע, היתה תחושה של בית גם הרחק מהארץ.
https://youtu.be/tcQsu-YxSus
יום רביעי – טיול בוקר, סדנת בוקר, טיול לחווה ומפגש סיכום
היום נפתח בטיול בוקר נוסף למי שבחר להשתתף, ולאחר מכן התקיימה סדנת בוקר מעצימה שנתנה לנו כלים נוספים להתמודדות עם האובדן והשכול. בהמשך יצאנו לטיול קצר בחווה מקומית שלא רחוקה מהמלון, שם זכינו לחוות רגעים של חיבור לטבע ושלווה. בערב התקיים מפגש סיכום מרגש, בו כל אחד מאיתנו חלק חוויות ותובנות מהמסע. גם את הערב הזה סיימנו בשירה וריקודי עם ישראליים.
יום חמישי – מסג', עזיבת המלון וחזרה הביתה
היום נפתח במסג' שאורלי נהנתה ממנו, עזיבת המלון, נסיעה ללרנקה לשדה התעופה וטיסה בחזרה לישראל.
היה קשה להיפרד, אך חזרנו הביתה עם תחושת חיזוק, קשרים חדשים וידיעה שאיננו לבד במסע החיים הזה.
תודה לכל מי שלקח חלק במסע
המסע הזה לא היה רק טיול – הוא היה מסע של לב ונפש. אנו יוצאים ממנו עם געגוע שאינו מרפה, אבל גם עם כוח להמשיך, לזכור ולחיות.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
מכתב מדקל לשי
היי שי.
האמת היא שאני רוצה לכתוב לך כבר כל כך הרבה זמן. כל יום אני חושב מה להגיד. היום אני מוציא את הכל, הרבה בזכות אחותך. שניכם זכיתם זה בזה, ואין כמו אהבה של אחים שמבינים אחד את השני הכי טוב. גם לי היית כמו אח.
בצבא ישנו יחד באותו חדר, וכל פעם שהייתי חוזר מאוחר ומדליק את האור, היית מסתובב בתנוחה המצחיקה שלך 180 מעלות לצד השני. ביום ההולדת האחרון שלך כתבתי לך כמה אתה חשוב לי מהרגע הראשון—וזה אומר המון. נגעת בלבי [הכנס פרצוף שי] כי היית כל כך מצחיק, ציני, חכם ומוכשר. אני לא יודע אם יצא לך לומר על עצמך את הדברים האלו, כי מעל הכל היית צנוע.
היית יורד עליי בצורה הכי מצחיקה, ואני הייתי מחזיר עם בדיחות שהתשובה הראשונה שלך אליהן הייתה תמיד אותה אנחה, שמלווה בצחוק מתגלגל—צחוק שאני עדיין יכול לשמוע ברגע שאני כותב את המילים האלו.
בנוסף לכל זה, היית שחקן כדורגל מעולה, ושחקן טניס שולחן מדהים. אני מודה—כשראיתי אותך משחק, לא האמנתי שתצליח לשבור אותי, כי עד אז הייתי השחקן הכי טוב בגדוד. אבל אז גיליתי אחרת. אתה היית היריב שהיה הכי כיף לשחק מולו, הכי כיף להפסיד לו, ולנצח אותך הרגיש כמו אליפות עולם.
בהתחלה היית כזה "כן, שיחקתי קצת פעם…" ורק אחרי שנה שלמה אמרת שלמדת מאבא שלך—ולימים הבנתי כמה משמעות יש מאחורי זה. את המשחק האחרון שלנו ניצחת, אחרי רצף של ארבעה ניצחונות שלי (משימה כמעט בלתי אפשרית מולך). אלו היו הניצחונות היחידים שלי אחרי שנה שלמה של ניסיונות לנצח אותך, ובכל הזמן הזה אתה רק המשכת להשתפר.
אני מתגעגע לכל הדברים האלו—לדבר איתך, לפרצופים המצחיקים שלך, לצחוקים שלנו, לרכל קצת, וליהנות מההומור שלך. והאמת? אני עדיין צוחק בזכותך. אחי, היית ותמיד תהיה חלק ממני. אני גאה בך, ואתה יכול להיות גאה בעצמך—בדיוק כמוני, וכמו כל מי שפגש אותך אי פעם בחיים.
הפוסט נכתב על-ידי דקל, חבר של סמל שי מיכאלי ז"ל
מאור חבר של שי מספר על שי החבר והגיימר
חוויה שלי מהמשחקים שלי עם שי:
שי היה חבר מאוד טוב שלי בחטיבה, אהבנו לשחק באקס בוקס כל יום.
הוא תמיד היה טוב בכל משחק ששיחקנו. השפה האנגלית שלו הייתה חזקה, פעמים רבות שיחקנו בשרת של דוברי אנגלית ושי תמיד היה מתרגם לי אותם. היה לו חוש הומור כזה שהרבה להשתמש בו ורבות הפעמים שהיה מסתלבט עם הדוברי אנגלית על האנגלית שלי, מודה שגם אותי זה שיגע אבל גם כל כך הצחיק אותי. אלו היו זיכרונות מאוד חזקים שהיו לי איתו.
הפוסט נכתב על-ידי מאור כהן-צמח, חבר של סמל שי מיכאלי ז"ל
מאור כהן-צמח
מאור כהן-צמח
חבר של שי שמבקר את המשפחה בתדירות גבוהה ועוזר בפעילויות ההנצחה.
"אמא, רק שתדעי – היום הצלתי חיים"
לא הרבה לפני ששי נפל בפעילות מבצעית מסווגת, הוא אמר לי משהו שלא אשכח כל חיי.
בשיחה קצרה, באותו הטון השקט והמדוד שלו, הוא אמר:
"אמא, רק שתדעי — היום הצלתי חיים."
הוא לא הסביר. לא פירש.
זה לא היה הסגנון שלו.
שי היה מאנשי הדממה — מדבר מעט, עושה הרבה.
העדיף שאבין לבד, אם אפשר, ולא אשאל אם לא מוכרח.
רק לאחר נפילתו, התבהר לנו שמדובר היה במבצע "יד זהב" —
מבצע מורכב וחשאי בעומק שטח האויב, שנערך ב־12 בפברואר 2024,
ובו חולצו החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר ממחנה הפליטים רפיח.
שניהם שבו בחיים — בלי שנפגע ולו לוחם אחד מכוחותינו.
זה היה מסוג המבצעים שמתאים בדיוק לשי: מקצוען, חד, איכפתי,
פועל בדיוק כשצריך — ובשקט.
מאז, המשפט הזה לא עוזב אותי:
"אמא, רק שתדעי — היום הצלתי חיים."
משפט קטן, אבל עולם ומלואו.
לא רק סיפור על מה שהיה —
אלא צוואה.
כזו שממשיכה לפעום בתוכנו,
לאורו של שי.
הפוסט נכתב על-ידי אורלי מיכאלי, אמא של סמל שי מיכאלי ז"ל
סיפור של ירון על שי, ערכיו ואיך עזר לו בהחלטה חשובה בחיים
אני רוצה לספר לכם סיפור אחד, מתוך סיפורים רבים, אשר מספר ולו במעט מי היה שי מיכאלי:
שי היה בחור מקסים, מעבר לקלילות וההומור הסוחף, הוא גם היה איש שיחה מאוד טוב – כזה שלא רק שומע אלא מקשיב באמת.
יום אחד נקלעתי לצומת דרכים משמעותית בחיים, כל אחת מהדרכים עשויה להוביל אותי אל חיים אחרים בהחלט, ומעבר לכך בחירה לא נכונה הייתה עלולה להוביל להרבה כאב וסבל בחיים שלי.
ישבתי להתייעץ עם שי, ושי היה מיוחד ושונה מכל אלו שהתייעצתי איתם. מעבר לזה שהוא הבין אותי ונתן מקום לרגשות שלי, הוא גם ייעץ לי את הדבר הכי נכון שאפשר לעשות במצבי – להקשיב ללב ולתחושות שבגוף.
״זה נשמע שאתה כבר בחרת״ אמר לי שי, וברגע אחד כל המחשבות ורעשי הרקע השתתקו וידעתי מה עליי לעשות.
מפה לשם זה התגלגל לכך שבחרתי בחירה שהיא נכונה עבורי, כזאת שהובילה אותי אל חיים מאושרים ומסופקים יותר, ושי היה זה שהוריד לי את האסימון.
ללא ההתייעצות איתו לא יודע איפה הייתי היום, אבל דבר אחד אני יודע – אני מודה כל כך על שהתייעצתי איתו. הוא ייעץ לי מהלב כחבר אמיתי מלב אל לב, והרגשתי בסביבתו שתמיד יש למי לפנות לאוזן קשבת.
שי חבר אמת, חבר עם ערכים נדירים מזן נדיר, אכפתי, השאיר חותם חיובי בעולם וערכיו הם דוגמה ומופת, בהם ניתן להתבונן ולאחר מכן ללמוד וליישם.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים 🙏🏼❤️
הפוסט נכתב על-ידי ירון בקסי, חבר של סמל שי מיכאלי ז"ל
ירון בקסי
ירון בקסי
חבר של שי מקבוצת החברים הקרובים. ירון מספר על שיחות נפש ועל כך ששי עזר לו מאוד בצומת החלטה חשוב בחיים. ירון מלווה את המשפחה מאז נפילתו של שי ועוזר בהנצחה.
טקס לאורו של שי מיכאלי – חלוקת תעודות הצטיינות בתיכון נעמת
הוזמנו על ידי מנהל תיכון ומכללת נעמת בראשון לציון לבוא ולכבד את טקס חלוקת תעודות מצטייני התיכון והמכללה במחצית שנת הלימודים, וכמו-כן, להעניק את תעודת-ההוקרה לאורו של שי, למורה הספורט עמית מלמד, בהוקרה על ארגון תחרות הטניס-שולחן לזכרו של שי בחודש נובמבר 2024, ועל פועלו להנצחת זכרו של שי והנחלת מורשתו.
בטקס חולקו תעודות הצטיינות לתלמידים רבים, ובסיום הטקס חילקתי תעודת-הוקרה גם לעמית וגם לגלעד אשל, מנהל המוסד החינוכי ואף ביקרתי בחדרו שבמוסד. למרות שביקשו שאבוא בשביל לכבד אותם, ניכר היה שהם יותר כיבדו אותי ובעיקר את זכרו וערכיו של שי.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
נדודי שינה ודני אבדיה
כשאני לא מצליח לישון מרוב געגועים לשי, אני מוצא את עצמי בורח מהמחשבות ורואה משחק NBA של דני אבדיה. בימים האחרונים זה קרה יותר מפעם אחת שהתעוררתי באמצע הלילה ולא הצלחתי להירדם שוב.
הגעגועים לשי רק מתגברים ואני לא מצליח ממש לחזור ולישון. ואז אני מזפזפ בטלויזיה ומגיע לראות את דני אבדיה, הנציג שלנו ב-NBA והנוכחות שלו על המגרש ועל מסך הטלויזיה שלי עוזרת לי להיות מוסח, ובמודע, לעולם אחר.
תודה דני על הרגעים המעטים של הנאה צרופה.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
ליסה, התעודה והקערה
ליסה היתה ידידה טובה של שי. היא מספרת בעיקר על שיחות הנפש עם שי שעזרו לה בתקופה המאתגרת של השירות הצבאי, אבל לא רק.
מרגע נפילתו של שי, ליסה מלווה את המשפחה, מרבה לבקר בבית המשפחה ותורמת ללא הרף בפעילות הנצחה.
במהלך שירותה בחיל האוויר, הנציחה ליסה את גבורתו של שי על מכסה פצצה (שמשוגרת ממטוסים) והעניקה את המכסה למשפחה.
לאחרונה, לאחר שחרורה מהצבא, השתתפה ליסה בסדנת יצירה מחימר, ובהשפעת הכינוי המשפחתי של שי 'תות' יצרה קערה מהממת ובאה לבקר לצורך נתינת הקערה כמתנה למשפחה.
באותו המעמד, העניקה המשפחה לליסה תעודת-הוקרה על תמיכתה ופעילותה להנצחתו והנכחתו של שי, זיכרו והפצת אורו.
הפוסט נכתב על-ידי יורם מיכאלי, אבא של סמל שי מיכאלי ז"ל
קפוצ'ונצ'יק של שי: מחווה מרגשת לזכרו של סמל שי מיכאלי.
אנו שמחים לשתף אתכם ביוזמה מרגשת במיוחד של מסעדת הברנרד, הממוקמת ברחוב רוטשילד בראשון לציון – הלב הפועם של העיר. במסעדה התוססת, שמשמשת בית חם להנאה ולקולינריה, נוסף כעת פריט חדש ומיוחד לתפריט המשקאות החמים: "קפוצ'ונצ'יק של שי".
המשקה הייחודי הזה נבחר בהשראת אהבתו של שי לקפה ולאוכל, ומשקף את שמחת החיים שהייתה בו. לצד הקפוצ'ונצ'יק, המסעדה מנציחה בדרכים רבות ומיוחדות, לא רק את שי, אלא גם את חללי המלחמה וחללי מסיבת הנובה.
אנו רוצים להודות מקרב לב לצוות הברנרד, ובמיוחד לכפיר, על היוזמה המיוחדת שמחברת את סיפורו של שי לאנשים שמבקרים במקום.
אנחנו מזמינים את כולכם להגיע למסעדה, לטעום את "קפוצ'ונצ'יק של שי", להצטלם עם תפריט המשקאות החמים, הסטיקרים של שי, עם הקפוצ'ונצ'יק של שי, ולשתף אותנו ברגעים שלכם, כולל מעקב ותיוג של remember_shay_michaeli@ באינסטגרם וברשתות החברתיות.
כי לכל לגימה יש סיפור, ולכל סיפור יש גיבור.
תודה לכם על ההשתתפות והנצחת זכרו ואורו של שי מיכאלי. יחד נמשיך את המורשת של שי באור ובאהבה.
נתראה בברנרד!
